ה"פ 56912-02-16

תקציר

פסק הדין מצהיר כי הסכם המשכון בין אפרים לבנק תקף ומחייב. בקשת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי, לקביעת מועד מימוש ההסכם ולהכרה בזכויות קנייניות ומחייבות למבקשים 2 ו-3, נדחית. בית המשפט מצא הצדקות להחלטת הבנק לממש את זכותו לפירעון מיידי של ההלוואה ולמימוש המקרקעין כבטוחה לאחר מכן. טיעוניו של אפרים ושל שני בניו, המבקשים 2 ו-3, לא היו משכנעים דיים כדי לבטל את הסכם המשכון. ראשית, טענת המבקשים כי המשכון אינו תקף בשל אי דיוקים במרשם – תוך ציון מועד שגוי של ההסכם – נזנחה, שכן נמצא כי מדובר בטעות הצהרתית ולא מחייבת שלא פגעה במימוש המשכון. שנית, בית המשפט לא קיבל את הטענה כי חתימתו של אפרים על ההסכם הייתה סתמית ונמהרת, ומצא כי התהליך התנהל בחריצות, במשך מספר שבועות, בידיעתו ובמעורבותו המלאה של אפרים. שלישית, גם חובת הבנק לגלות חובות קיימים לא הופרה. טענת המבקשים כי רועי היה במצוקה כלכלית משמעותית וכי הבנק לא גילה זאת לאפרים לא הוכחה. בית המשפט קיבל את טענת הבנק כי חשבונותיו של רועי תקינים ככלל וכי המשכנתא לא ניתנה לכיסוי חובות קיימים אלא להבטחת הלוואות עתידיות. ניסיונם של המבקשים להוכיח את חוסר יציבותו הכלכלית של רועי על סמך שיקים שמסר לא צלח, שכן הבנק סיפק הסברים לנוהג מקובל זה ולהיתכנות שלו בעניינו של רועי. הזכויות הנתבעות על ידי המבקשים 2 ו-3, שני בניו של אפרים, במקרקעין נדחו אף הן. בית המשפט טען כי יש להפנות טענות אלה לבית המשפט לענייני משפחה, שכן הן נוגעות ליחסים פנים-משפחתיים. בנוסף, הבנים לא הביאו ראיות מספיקות להשקעותיהם לכאורה בנכס, ונמצא כי זכויות המגורים שלהם לא נרשמו והיו כפופות לזכויותיו של אפרים. לבנק לא הייתה כל סיבה להאמין כי קיימות זכויות צד ג' כלשהן בנכס, מה גם שאפרים חתם על ויתור על זכות המגורים שלו. עוד הדגיש בית המשפט כי הבנק פעל באחריות ובהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם המשכון, אשר הצדיקו את מימושו. המבקשים לא הפריכו די הצורך את טענות הבנק ולא סיפקו ראיות משכנעות לתמיכה בטענותיהם. סיכומו של דבר, מימוש המשכון היה מוצדק, והתביעה לפסק דין הצהרתי וסעד חלופי נדחתה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.