ע"א 41574-10-11

תקציר

פסק הדין סובב סביב מחלוקת הנוגעת לייפוי כוח ומכירת נכס לאחר מכן. המחלוקת המרכזית הייתה האם ייפוי כוח שנחתם על ידי ויטלי, שמינה את פאבל כנציגו המשפטי, מרמז על מראית עין של הרשאה לפאבל למכור נכס בשמו של ויטלי. בית משפט קמא פסק לטובת ויטלי, ביטל את עסקת המכר עם הצד השלישי, מועלם, והורה על החזרת הנכס. אולם, ערכאת הערעור הגיעה למסקנה שונה. בית המשפט מצא כי ייפוי הכוח תקף ויצר מראית עין של הרשאה, כלומר טענותיו של ויטלי חסרות שחר. בית המשפט הדגיש כי ייפוי הכוח לא היה מוגבל בזמן ואישר באופן ספציפי פעולות הנוגעות לנכס הנדון. בנוסף, העובדה שהוא נחתם לפני הסכם הרכישה לא הייתה רלוונטית, שכן הוא העניק סמכות כללית לנכס, שנבנה מאוחר יותר. יתר על כן, בית המשפט טען כי תום הלב או הרשלנות של מועלם אינם מהותיים, שכן האחריות מוטלת על המנהל, ויטלי, בשל ההרשאה לכאורה. בית המשפט דחה גם את טענתו של ויטלי כי מחיר המכירה היה נמוך באופן בלתי סביר, וציין כי בית משפט קמא לא קבע ממצא כזה והחישובים שסופקו אינם מספיקים. מכיוון שויטלי בחר שלא לתבוע את סוכנו, פאבל, על הונאה, הסיק בית המשפט כי ייפוי הכוח תקף ועסקת המכירה צריכה לעמוד. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התייעצותו של מועלם עם עורך דינו של פאבל, שאישר את תוקפו של ייפוי הכוח, לא הצביעה על חשד כלשהו לתקינותו. אשר לטענת השיפוט, קבע בית המשפט כי לבית משפט השלום נתונה הסמכות המתאימה על בסיס שווי הסעד המבוקש. משכך, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור, ביטלה את החלטת בית משפט קמא, נתנה תוקף למכירה והורתה על אכיפתה. זה הפך ערעור נוסף של ויטלי למיותר, והוא בוטל. בית המשפט ביקש מהצדדים המעורבים בערעור שנותר, פאבל ואיגור, להודיע על כוונתם בנוגע לטענותיהם או להסכמות אפשריות שיושגו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 20.12.2012.