בג"צ 653/83

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 192 לפקודת מס הכנסה, המקנה לנציב המסים סמכות להפחית או לוותר על הפרשי ריבית והצמדה בגין תשלומי מס באיחור. העותרת, חברה המנהלת חשבונות מט"ח, הצהירה ושילמה בעבר מסים על הפרשי שערי חליפין מדי שנה. עם זאת, בעקבות פסיקת בית המשפט המחוזי משנת 1980 כי הפרשים אלה חייבים במס רק עם מימושם, השמיטה העותרת הבדלים אלה בדו"חות המס שלה לשנים 1979, 1980 ו-1981. בשנת 1982 ערער פקיד השומה על נוהג זה והודיע לעותר על ערעור צפוי לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. העותרת המתינה לפסק דינו של בית המשפט העליון ובעקבות החלטתו לטובת פקיד השומה, תיקנה את דו"חות המס שלה ושילמה את המסים המגיעים לה. עם זאת, נדרשה העותרת לשלם הפרשי ריבית והצמדה, עליהם ביקשה לוותר או להפחית לפי סעיף 192, בטענה שפעלה בצדק על סמך פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בג"ץ פסק לטובת העותר, ופירש את סעיף 192 כמטיל חובה על נציב המס להפעיל את שיקול דעתו במקרים בהם איחור התשלום נבע מנסיבות שאינן בשליטת הנישום או מחובה משפטית לא ידועה. מאחר שהסתמכותו של העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הייתה סבירה, נדרש הנציב לדון בבקשה לגופה, דבר שלא עשה. בית המשפט הורה לנציב המסים להפעיל מחדש את שיקול דעתו, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה ובהשלכות האפשריות של החלטתו. בכלל זה, תשלומי המס השיטתיים של העותר, אופיו הרטרואקטיבי של המס והתעשרות אוצר המדינה מעבר לשמירה על ערכו הריאלי של החוב.