הפ"ב 59177-10-10

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על חלקת אדמה באום אל-פחם. המבקש, הטוען כי הוא הבעלים של הקרקע, הגיש תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר שהוגשו תצהירי עדות עיקרית, חתמו הצדדים על הסכם בוררות, בו הועברו הסכסוך לבוררות דתית על ידי שלושה בוררים. הבוררים היו שיח' האשם עבד אלרחמן מחאג'נה, ד"ר מישור פוואז ובורר שלישי שימונה על ידי השניים הראשונים. בהסכם הבוררות נקבע, כי על הבוררים לבסס את החלטתם על ההלכה האסלאמית וכי הם אינם מחויבים לדין המהותי, לכללי הפרוצדורה או לכללי הראיות. הם היו אמורים למסור את פסק דינם תוך 90 יום. אביו של המבקש, שלא היה צד לתביעה האזרחית, צורף כמשיב פורמלי לבוררות מאחר שהיה מעורב בהליך. המבקש טען כי הסכם הבוררות נחתם תחת לחץ וללא ידיעת בא כוחו, וכי הבורר השלישי מונה בניגוד לתנאי ההסכם בדבר כישוריו. כמו כן, המבקש לא עודכן ולא השתתף בישיבות הבוררות. עוד טען המבקש כי הבוררים האריכו את תקופת הבוררות ללא ידיעתו ובניגוד להסכם, וביקש מבית המשפט לסיים את הבוררות ולחדש את התביעה האזרחית. המשיבים טענו כי המבקש ואביו הוזמנו שניהם לישיבות הבוררות, וכי המבקש בחר להיות מיוצג על ידי אביו. עוד נטען, כי בא כוח המבקש ידע על המשא ומתן לבוררות, וכי הסכם הבוררות תקף ומועד סיום הבוררות הוארך כדין. בית המשפט קיבל את טענת המבקש, בקובעו כי ההחלטה להאריך את תקופת הבוררות ניתנה ללא ידיעתו של המבקש ופגעה בזכותו להישמע. לפיכך, החלטת ההארכה והליך הבוררות כולו בוטלו. בית המשפט הורה למשיבים לשלם למבקש הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.