סע"ש 57026-07-18

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב קביעת שכרו הקבוע של התובע, שלדעת התובע פוצל באופן פיקטיבי לשני מרכיבים. התובע, שהחזיק במשרת אמון, טען כי יש לראות בתשלום השעות הנוספות הגלובלי חלק משכרו הרגיל. מנגד, טענה הנתבעת כי מדובר בתוספת שכר ואין לכלול אותה בשכר הקובע לצורך זכויות סוציאליות. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעת לא הביאה ראיות ברורות להסכמתה מדעת של התובעת להסדר השעות הנוספות הגלובלי. יתר על כן, הנתבעת לא פיקחה על שעות העבודה של התובעת, והתשלום הגלובלי לא היווה פיצוי הולם. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לכלול את תוספת השעות הנוספות הגלובלית בשכרו הרגיל של התובע, וקבע כי הוא עומד על 17,500 ₪. בהתייחסו לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים ולהתחשבות בהודעה מוקדמת, מצא בית המשפט כי ההצדקה של הנתבעת לשלילת הטבות אלה – איומים לכאורה מצד התובע – אינה משכנעת. בית המשפט פירש את האירוע כתגובה ספונטנית ולא כאיום ממשי, במיוחד בהתחשב בהתנצלותו המיידית של התובע. בנוסף, גם טענת הנתבעת כי יש לשלול מהתובע פיצויי פיטורים בשל חשד למעשים פסולים לא הייתה משכנעת, שכן היא לא נתמכה בידע או בראיות ספציפיות. בעקבות זאת קבע בית המשפט כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים מלאים ולתמורה מוקדמת, שניהם מחושבים על בסיס השכר הקובע בסך 17,500 ₪. באשר לשיעור פיצויי הפיטורים, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא עמדה בדרישות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים להחלפת פיצויי פיטורים בהפרשות לקרן תגמולים. הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי ביצעה את ההפרשות כדין, קרי על בסיס השכר המלא ובהתאם להסכם הקיבוצי. לפיכך, קבע בית הדין את פיצויי הפיטורים על פי החישוב הסטטוטורי, בסך 439,323 ₪. בית המשפט פסק גם על הלנת פיצויי פיטורים, ופסק לתובעת פיצויי הלנה בסך 20,000 ₪. סכום זה נקבע לאחר שקילת מכלול הנסיבות, לרבות אשמתו של הנתבע, חומרת מעשיו של התובע ומשך העסקתו. לאחר מכן, התייחס בית המשפט להפרשות לפנסיה וקבע כי היה על הנתבעת לבצען על בסיס השכר הקבוע של 17,500 ₪ לתקופה שבין יולי 2011 למאי 2014. עם זאת, בית הדין דחה את בקשת התובע להשבת הפרשות העובד, וקבע כי הסכום הכולל שנוכה משכרו אכן הועבר לפוליסות הפנסיה שלו. במקרה של פדיון חופשה, קיבל בית המשפט את טענת התובע כי הוא זכאי למספר ימי החופשה הנקוב בתלוש השכר האחרון שלו, שעמד על 87.79 ימים, למרות שהדבר חרג מהזכאות החוקית. בית המשפט קיבל גם את טענת התובעת בדבר שווי יום חופשה, אותו יש לחשב על בסיס שבוע עבודה בן חמישה ימים ושכר קובע של 17,500 שקל, כך ששוויו 808 שקל ליום. לפיכך, נפסקו לתובע 27,039 ₪ בגין פדיון חופשה בתשלום חסר ו-16,940 ₪ נוספים בגין הפרשים בדמי חופשה בתקופת העסקתו. לסיכום, בית המשפט קיבל ברובו את טענות התובעת והורה לנתבעת לשלם בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בתוספת ריבית, ניכוי פיצויי פיטורים, תמורה בהודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה ודמי חופשה שנתית ופדיון, בסך 43,979 ₪. הנתבע חויב גם בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 20,000 ₪. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.