תפ"ח 33029-12-12

תקציר

הנאשם הודה בהריגה והורשע לפי סעיף 298 לחוק העונשין. האישום המקורי היה רצח, אך הוא הומתק במסגרת עסקת טיעון. הצדדים הסכימו על עונש של 14 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי, והם שמרו לעצמם את הזכות לטעון על הפיצויים שישולמו לילדיו של המנוח. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון ומצא את העונש סביר, בהתחשב בנסיבות. הצהרת הנפגעים של הילדים תיארה מצב קשה, שכן הם התייתמו מאמם, שנהרגה, ומאביהם, שנפטר מסרטן. התביעה טענה לפיצוי המרבי המותר בחוק, ואילו ההגנה ביקשה לדחות את התביעה, בנימוק של הנסיבות המורכבות והיעדר קשר ממושך בין המנוחה לילדיה. ההגנה הדגישה גם את אי יכולתו הכלכלית של הנאשם. בית המשפט הכיר בכך שתכליתו של סעיף 77 לחוק העונשין, שעניינו פיצויים, היא אזרחית ולא פלילית במהותה. עוד צוין כי לילדים לא נגרם כל נזק כלכלי כתוצאה ממותה של אמם, שכן הם היו מנוכרים ממנה במשך שנים רבות בשל התמכרותה ואלימותה. עם זאת, על פי פסקי דין קודמים, הילדים, כיורשים, זכאים לפיצוי כחלק מהעיזבון, אם כי לא בסכום המקסימלי המבוקש. בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לכל אחד מילדיו של המנוח פיצוי בסך 20,000 ₪, כאשר המאשימה מסרה את הפרטים הדרושים לתשלום. גזר הדין כלל גם 14 שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי. השופטים היו חני סלוצקי, מרדכי לוי ואריאל סטרונג, ופסק הדין ניתן ב-5 בינואר 2014.