ע"פ 2119/02

תקציר

במקרה דנן, ביקש המערער לבטל פסק דין של בית משפט השלום לתעבורה לאחר שניתן נגדו פסק דין בהיעדרו בפעם השנייה. תחילה נעתר בית משפט קמא לבקשתו לבטל את פסק הדין, אך בבקשתו השנייה היא נדחתה. המערער טען כי אי התייצבותו נבעה מהתחייבויות עבודה דחופות, וטען כי היו לו סיבות מספיקות כדי להצדיק זיכוי אם תינתן לו הזדמנות להציג את טענותיו. על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, בית משפט רשאי לבטל פסק דין שניתן שלא בפניו אם סיבה מוצדקת מנעה הופעה או כדי למנוע עיוות דין. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי זכותו של נאשם לשימוע אינה מוחלטת ורשלנות, כגון שכחת מועד המשפט, אינה צריכה להביא להקלה על חשבון בית המשפט. החקיקה מאפשרת הרשעה ללא משפט הוכחות כאשר נאשמים אינם מתייצבים, בהנחה שהם מודים בעובדות כתב האישום אלא אם כן סניגור מייצג אותם. בית המשפט טען כי ביטול הרשעות בכל פעם שנאשם טוען להגנה מהותית יפגע בכוונת המחוקק, שהיא להימנע מעומס מיותר על מערכת המשפט. חריגים נעשים אם יש ראיות ברורות לכך שלא בוצעה עבירה, אך בית המשפט לא מצא זאת רלוונטי לעניינו של המערער שעניינו תאונת דרכים. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, תוך שמירה על פסק הדין הקודם.