בש"א 155000/06

תקציר

בפסק דין זה נדונה תביעה של דיירים וערביהם, שהם המבקשים, כנגד המשיבים שהם מקבלי הערבות. המבקשים טוענים כי ערבותם חלה רק עד לתקופה מסוימת, ואילו המשיבים טוענים אחרת, וקובעים כי הערבות חלה על כל הארכת חוזה. עוד טוענים המשיבים כי ההתנגדות עצמה הוגשה מאוחר מדי ודינה להידחות, וכי טענת המבקשים סותרת את עצמה ומסתירה עובדות חשובות. בית המשפט מצדד במשיבים וקובע כי הערבות מציינת במפורש את תוקפה גם במקרה של הארכת חוזה, וכי המבקשים היו מודעים לסעיף זה והסכימו לו. כמו כן, הסכם השכירות קובע כי כל שינוי חייב להיעשות בכתב, דבר החוסם את טענת המבקשים להסכמים בעל פה. בית המשפט מדגיש את היבט ההסתמכות של הערבות, ומציין כי המשיבים היו תלויים בהבטחת המבקשים ושינו את מצבם בהתאם. לפיכך, על המבקשים מוטלת החובה לקיים את ערבותם. זאת, במיוחד נוכח העובדה שהמבקשים לא הודיעו למשיבים על רצונם לחזור בהם מהתחייבותם למרות שידעו על קשייהם הכלכליים של השוכרים ועל הארכת החוזה. מאחר שההתנגדות הוגשה ללא כל סיבה מיוחדת ואינה נתמכת בראיות, בית המשפט מחליט לדחות אותה. תחת זאת, נדרשים המבקשים לפצות את המשיבים ב-2,500 ₪, כולל מע"מ, כשכר טרחת עורך דין. למשיבים ניתנת האפשרות להמשיך בתיק מס' 01-05145-06-6.