ע"פ 266/82

תקציר

גזר הדין נובע משני תיקים נפרדים שנדונו בבית המשפט המחוזי, שהופרדו מאוחר יותר, ובהם היו מעורבים שני נאשמים; אבנר הררי וציון סירי, הורשעו בקשירת קשר לביצוע פשע ושוד. הררי הורשע בשני סעיפי שוד - פרשת סמירה ושוד בנק הדואר - וסירי בשני סעיפי שוד - פרשת בית אמין ושוד מגדיאל. המחלוקת העיקרית נסובה סביב אמינות הזיהוי הקולי בשיחות מוקלטות כראיה. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שערכאת ערעור דוחה בדרך כלל את קביעתה של ערכאה נמוכה יותר בדבר מהימנותם של עדים, עליה לבחון גם את מהימנות זיהוי העדים, לרבות זיהוי קול, ואת ההשפעה או הנסיבות האפשריות שעשויות היו להשפיע עליו. במקרה של סירי, השאלה המכרעת הייתה האם שוטר, דרור, יכול לזהות באופן מהימן את הקולות בשיחה מוקלטת הקשורה לשוד בית אמין ומגדיאל. בית המשפט מצא כי היכרותו המוקדמת של דרור עם קולה של סירי, מחקירתו, הספיקה כדי לקבל את זיהוי קולו כאמין, ובכך אושרה הרשעתה של סירי בשני סעיפי השוד. הרשעתו של הררי בשוד סמירה לא אושרה, שכן בית המשפט מצא בלתי מהימנות את הראיות שזיהו אותו כמשתתף בשיחה מוקלטת על השוד. עם זאת, הרשעתו בשוד בנק הדואר נשמרה על סמך עדותו של העד, חלבי, ועדותו התומכת של שותף נוסף, גור אריה, למרות הכחשתו של הררי כי הכיר את גור אריה. בית המשפט מצא את הכחשתו של הררי בלתי משכנעת ומפלילה. באשר לגזר הדין, בית המשפט סבר כי העונשים שהוטלו על שני הנאשמים אינם חמורים דיים כדי להצדיק התערבות, במיוחד לאור עברם הפלילי של הנאשמים, ולפיכך נדחו ערעוריהם על גזר הדין. ככלל, הרשעתו של סירי בכל סעיפי האישום אושרה, ואילו הרשעתו של הררי אושרה רק בנוגע לשוד בנק הדואר.