ע"א 384/71

תקציר

עניינו של תיק נסוב סביב דירה שכורה שהושכרה למשיב מס' 1, אשר העביר אותה לבנו מס' 2, ואיפשר לו לעסוק במקצועו כרופא שיניים. המערערת, בעלת הדירה, תבעה פינוי בשלושה טעמים: שינוי ייעוד החוזה, העברת החזקה לאחר ואי תשלום דמי שכירות. בעוד שבית משפט השלום פסק לטובת המערער, בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה. עם זאת, בית המשפט העליון החזיר את פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט קבע, כי סעיף המטרה בחוזה, אשר הגדיר את ייעודו של השוכר כרופא שיניים, משמעותו שהשימוש בדירה היה בלעדי עבורו. מתן אפשרות לבנו לראות חולים, להשתלט עליו ולהציב שלט שינה את המטרה והפר את תנאי החוזה. יתר על כן, בית המשפט פירש את האיסור על העברת החכירה כמשתרע על ויתור על השימוש בנכס. לפיכך, אישורו של האב לבנו לעסוק בדירה היווה הפרה, למרות שהבן לא שילם שכירות משנה או שכר דירה באופן רשמי. ההבחנה בין מסירת החזקה לבין מסירת שימוש נדחתה, שכן הם קבעו כי במקרה זה, מסירת שימוש מהווה גם הפרת חוזה. בהוצאות שנפסקו למערערת, קיבל בית המשפט העליון את הערעור והורה למשיבים לפנות את המקום ולשלם פיצוי כספי.