ת"צ 23876-02-23

תקציר

פסק הדין במקרה זה כרוך בצו הפסקה והפסקה. על פי פסק הדין, על המשיב, שהוא רשות ציבורית, להפסיק לגבות אגרות מסוימות מהמבקשים, שכן בית המשפט מצא כי הגבייה אינה חוקית. האגרות המדוברות נגבו מאנשים שביקשו גישה למסמכי בית המשפט. הפוליסה החדשה פוטרת אנשים מתשלום אגרות אלה, מה שהופך את תביעת המבקשים למיושנת. לפיכך, תביעת ההשבה של המבקשים נדחית, ובקשתם לאישור התובענה הייצוגית נדחית. למרות דחיית התביעה, זכאים המבקשים לשכר טרחת שכר טרחת עורך דין, שכן בית המשפט מכיר בכך שהתביעה הייצוגית תרמה להחלטת הרשות הציבורית להפסיק את הגבייה הבלתי חוקית. השופטת פוסקת למבקשים סך של 1,200 ₪ כגמול ו-8,000 ₪ כשכר טרחת עורך דין, וציינה כי התביעה הייצוגית, אף שאינה הסיבה היחידה, עשויה לזרז את שינוי המדיניות של הרשות הציבורית ואת הפסקת הגבייה הבלתי חוקית. קביעת הגמול ושכר הטרחה מבוססת על מספר שיקולים, ובהם התפוקה, התשומות והחשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, וכן התנהלות המבקשים ובאי כוחם. במקרה זה מציינת השופטת כי אומדן המבקשים לסכום שנגבה היה גבוה משמעותית מהגבייה בפועל שנרשמה על ידי הרשות הציבורית. עוד מדגישה השופטת כי אין לעודד תביעות ייצוגיות רק לצורך קבלת פיצוי על התרעת הרשויות על התנהלותן הבלתי חוקית. יתרה מכך, השופטת מציינת כי המבקשים לא ניסו די הצורך לאמת את הסכום שנגבה בפועל טרם הגשת התביעה הייצוגית. הגבייה הנמוכה יחסית בפועל, הפער בין הסכום הנתבע לסכום בפועל, והתשומות והסיכון המוגבלים הכרוכים בהליך מביאים את השופט לפסוק שכר צנוע של 1,200 שקל למבקשים ו-8,000 שקל שכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הרשות הציבורית. ההחלטה מועברת לשני הצדדים, ותביעת המבקשים נדחית.