בד"מ 35/09

תקציר

בהתבסס על הודאתו של הנאשם, עו"ד יונתן רגינובלץ, הרשיע אותו הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בשש עבירות של הפרת סעיף 53 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, המתייחס למעשים שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין, וסעיף אחד של הפרת סעיף 61(3) לאותו חוק, שעניינו מחדלים שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין. סעיפי האישום נובעים מכך שרגינובלץ לא שילם דמי שכירות למתלוננת, ב.ב., בגין התקופה בה התגורר בדירתה, והשתמש בה לשימושה האישי ולא המקצועי, החל משנת 2001. בנוסף, הוא לא עמד בפסק דין משנת 2006 שחייב אותו לשלם לב.ב. פיצוי כספי, מה שהוביל להסכם פשרה נוסף בשנת 2007, אותו מילא באופן חלקי בלבד. הוועדה הרשיעה את ראגינובלץ על סמך הודאתו בעובדות התלונה ללא צורך בהוכחות. במסגרת הסדר טיעון התחייב רגינובלץ לשלם את יתרת החוב לב"ב בתוך 30 יום, שעוכב מעט עד אוקטובר 2016. עם זאת, הוועדה ציינה את שורת הרשעותיו הקודמות ואת בקשת המתלונן לשלילת רישיון לצמיתות. למרות שהכירה בבריאותו הרופפת של רגינובלץ, החליטה הוועדה שלא להקפיא את ההליכים. הם שקלו את הרשעותיו בעבר, את התעלמותו מחובותיו ואת ההשפעה השלילית על תדמיתה הציבורית של לשכת עורכי הדין. הוועדה הכירה בערכה של הודאתו בחיסכון בזמן שיפוטי והטילה עליו עונש של 18 חודשי השעיה בפועל, במצטבר לכל עונש מאסר קיים אחר. בנוסף, הוועדה מצאה את רגינובלץ אשם בכך שלא נענה לפניות לשכת עורכי הדין, דבר המהווה עבירה עצמאית. התנהלות זו נתפסה כמפגן של זלזול והפרה של אמות המידה של המקצוע. בעקבות זאת החליטה הוועדה להטיל השעיה על תנאי נוספת של שלוש שנים, שתיכנס לתוקף לאחר תקופת ההשעיה בפועל, לצד קנס של 2,500 שקל, שישולם בתשלומים. הוועדה הדגישה כי התנהלותו של רגינובלץ אינה מקובלת וציפתה ממנו להפנים את חומרת מעשיו.