עת"מ 29892-02-12

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה בנימוק שאין לה בסיס מנהלי. פסק הדין מפנה לפסק דינו הקודם של המשנה לשופט רובינשטיין, שקבע כי המרכול אינו פתוח לציבור וכי המשיבים פועלים במסגרת החוק באמצעות השגת ההיתרים והרישיונות הנדרשים. היא מדגישה כי בית המשפט אינו יכול להנחות את הרשות המוסמכת כיצד לאכוף את החוק וכי על העותר למצות תחילה את כל ההליכים המנהליים בטרם יפנה לבית המשפט. מאחר שרשויות התכנון כבר בוחנות את בקשותיה של ויקטורי, העתירה מוקדמת מדי. השופט מדגיש כי לוועדה המקומית שיקול דעת להסדיר את הנושא וכי התערבות בהליך תהיה בלתי סבירה. זאת ועוד, לבית המשפט אין סמכות לדון בסעד המבוקש, שכן הוא אינו בסמכותו המהותית של בית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, העתירה נדחית. העותר מחויב לכיסוי הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורכי דין.