ע"א 9380/11

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת דרכים שאירעה בשנת 2007, בה נגרמו למשיב, שליח אופנוע, פציעות שהובילו את המוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 30%, כאשר תקנה 15 הופעלה במלואה, וכתוצאה מכך נקבעה נכות בשיעור של 45%. פסק דינו של בית משפט קמא, שהתמקד באובדן כושר השתכרות של המשיב, העמיד את הפיצוי על סך של 940,000 ₪, לצד סכומים נוספים בגין נזקים אחרים, לרבות הפסדי השתכרות בעבר, הפסדי פנסיה, נזק לא ממוני, סיוע מצדדים שלישיים והוצאות שונות, בסך כולל של 550,000 ₪ לאחר ניכוי דמי ביטוח לאומי. המערערת ערערה על פסק הדין בשתי נקודות: הסכום שנפסק בגין הפסד השתכרות בעבר, שנטען כי הוא מופרז, ושיעור הנכות התפקודית, וטענה כי היה על בית המשפט ללכת בעקבות הערכת המוסד לביטוח לאומי. השופט י' עמית קבע כי יש לדחות את הערעור בשני הסעיפים. הסכום שנפסק בגין הפסדי השתכרות בעבר היה מוצדק, ושיקף את הפסדי המשיב לאורך מספר שנים. באשר לשיעור הנכות התפקודית, אף שהשופטים הכירו בשיקול דעתו של בית המשפט בעניין זה, בסופו של דבר החליטו שלא להתערב בקביעתו של בית משפט קמא שהעמידה אותו על 45%. את קביעת הנכות התפקודית, בהיותה סוגיה מרכזית הדורשת התייחסות מעמיקה, מוטב להשאיר לפסק דינו של בית המשפט הפרוצדורלי, אשר בחן במישרין את המצב. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.