עמ"ש 42513-09-14

תקציר

בפסק דין זה מתייחסת ערכאת הערעור לשתי סוגיות עיקריות שהעלה המערער: הערכתו של בית משפט קמא בדבר פוטנציאל ההשתכרות היחסי של שני הצדדים וסכום המזונות שנקבע. המערער חולק על ממצאיו של בית משפט קמא בעניין הכנסותיו וטוען כי חיוב המזונות לא תאם את אחוזי ההפרשה שלו לקופה המשותפת ואת הזמן שהקטינים שהו עמו. עם זאת, ערכאת הערעור מדגישה את הסתייגותה הכללית מהתערבות בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא ובקביעות מהימנותו, במיוחד כאשר לבית משפט קמא היה יתרון בבחינת עדויות באופן ישיר. טענתו האחרת של המערערת בדבר הכנסות פוטנציאליות מדמי שכירות נדחתה שכן התבססה על נסיבות שהתרחשו מחוץ למשפט המקורי, ואפשרה הערכה חוזרת עתידית אם הנסיבות ישתנו באופן משמעותי. בית משפט קמא יישם מודל מובנה מפסק דין קודם של בית המשפט המחוזי לצורך קביעת מזונות, המתחשב בצרכי הקטין, בהכנסתו היחסית של כל אחד מההורים ובזמן שהקטינים שוהים עם כל אחד מההורים. על אף שהסכימה עם המודל, מצאה ערכאת הערעור סתירות בין השימוש שעשה בית משפט קמא במודל לבין דמי המזונות שנקבעו, דבר המצביע על הערכת יתר של חובת המערער. כך, בית המשפט משנה את סכום המזונות החודשי מ-1,250 ש"ח ל-800 ש"ח לקטין, וכולל חיוב מופחת בהוצאות בריאות וחינוך. פוטנציאל אחריותו הכלכלית המופחתת של המערער במהלך השירות הצבאי אושר בשיעור של 40% מהמזונות המתואמים. ההחלטה הסופית משקפת את הקונצנזוס בקרב השופטים להתאים את דמי המזונות תוך חיוב כל צד לשאת בהוצאות המשפט שלו. פסק הדין יפורסם תוך שמירה על אנונימיות הצדדים המעורבים.