בג"צ 4578/12

תקציר

העותרים ביקשו לבטל הסכם פשרה שאושר על ידי בית המשפט בעתירה אחרת (עניין בודנשטיין). העותרים התנגדו להסכם הפשרה במקרה הקודם והופנו למסגרות המתאימות לערעור עליו, אך כעת טוענים כי מעורבותה של רשות מקרקעי ישראל בהסכם מנציחה אפליה ופוגעת בזכותם לשוויון. בית המשפט אינו מוצא כל הצדקה לטענות העותרים. תפקידה של רשות מקרקעי ישראל אינו להקצות משאבי ציבור באופן בלתי הוגן, אלא לאפשר מכירה של מגרשים שהוקפאו בעבר בשל אי סדרים. הבהרה זו חלה גם על טענות העותרים לאי שוויון, שכן יכולתם של הלווים לממש את הביטחונות שהעמידו שונה מהותית מזו של העותר. זאת ועוד, הטענות העיקריות המובאות בעתירה נוגעות להתנהלות הבנק, אליה יש להתייחס בבתי המשפט האזרחיים, שכן בג"ץ אינו המקום המתאים לתביעות מסוג זה. גם מעורבות המדינה בהסכם הפשרה שונה מזו של הבנק, ובית המשפט לא יתערב בהחלטותיו הבלתי תלויות של האחרון. לבסוף, ניתן היה לדחות את העתירות גם בשל השיהוי בהגשתן, שכן הסכם הפשרה יושם במהלך ארבעת החודשים שבין פסק דין בודנשטיין לבין העתירות הנוכחיות. מכל הטעמים הללו יידחו העתירות, וצו הביניים שהוצא בעבר יבוטל. פסק דינו של השופט זילברטל ישמש כפסק הדין, ולא ייפסקו הוצאות לאור מצבם הקשה של העותרים.