בש"פ 2190/12
החלטה עליון
תקציר
הערעור מתייחס להחלטה בדבר מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים בתיק הרצח שלו. המערער טען, כי המלצת שירות המבחן שלא לשחררו בחלופת מעצר שגויה, שכן הוא לא שקל את הנסיבות שהובילו לרצח, והתמקד רק במסוכנותו. לטענת המערער, הרצח היה תוצאה של התעללות מינית וסחיטה שספג מהמנוחה, והסכנה הופנתה כלפי המנוח בלבד. המערער הציע מספר חלופות, שלדעתו היו מתאימות, אך שירות המבחן דחה אותן, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לעיון חוזר. המערער ערער על החלטה זו, אך שופט בית המשפט העליון דחה אותה. השופט הסכים עם המלצת שירות המבחן, והדגיש את החריגות שבחריגות החריגה ממנה ואת היעדר הנימוקים המשכנעים לעשות כן במקרה זה. השופט הכיר בנסיבותיו של המערער אך ציין את הסכנה החמורה הנשקפת ממנו, אותה ניתן למתן רק באמצעות חלופת מעצר קפדנית המותאמת למצבו האישי. החלופות שהוצעו לא עמדו בסטנדרט זה. זאת ועוד, השופט ציין כי שירות המבחן שקל כראוי את הנסיבות תוך כיבוד טענת הרצח של כתב האישום, שהייתה בעלת עליונות בשלב זה. השופט הגיע למסקנה כי החלטת בית המשפט המחוזי צריכה לעמוד בעינה, והערעור נדחה.
חקיקה מקושרת
בש"פ 2190/12 יונתן ימר נ' מדינת ישראל, עליון (22.3.2012)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.