ת"א 42089-04-15

תקציר

בית המשפט בחן את גבולות חופש הביטוי בשיח שבין שני נבחרי ציבור. הנתבע, שהוא יריבו הפוליטי של התובע, פרסם מספר מאמרים שלטענת התובע מכפישים אותו. בכתבות המדוברות צוטט הנאשם כאומר דברים כמו "אם אתה צריך, אתה צריך לשלם לה" ו"בוריס פשוט אידיוט". השופטת פתחה בהתייחסות למחלוקת המקדמית בין הצדדים בנוגע להתבטאויות בפועל של הנתבע. השופט מצא כי מרבית הציטוטים שיוחסו לנאשם אכן היו דברים שאמר, למעט הביטוי "חסר תוחלת", שהשופט סבר כי סביר להניח שנוסף על ידי העורך. בפנייה לבחון את הדברים על פי פסיקה קודמת, הסבירה השופטת כי יש לבחון את פרשנותם של פרסומים המכפישים לכאורה דרך עיניו של אדם סביר. השופט מצא כי קורא סביר לא יפרש את דברי הנאשם כלשון הרע. השופטת הדגישה כי על התובע, בהיותו איש ציבור, להיערך לספוג יותר ביקורת מאדם רגיל, שכן זהו מחיר החשיפה האישית לציבור. לאנשי ציבור יש יכולת גבוהה יותר להגן על עצמם ולגשת לתקשורת, מה שמצדיק מתן עדיפות לחופש הביטוי במקרים כאלה. השופט ציין כי התובע נהנה מסיקור תקשורתי נרחב ויכול היה להשתמש בבמה זו כדי להגיב לביקורת. לסיכום, קבעה השופטת כי הפרסומים הנדונים אינם מהווים לשון הרע, ולכן אין צורך לדון בהגנות או בפיצויים. משכך, נדחו התביעות ללא צו להוצאות, והמזכירות הונחתה לשלוח העתקים מפסק הדין לשני הצדדים.