רע"ב 4039/15

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בבקשה לחופשה לצורך ערעור על פסק דין שדחה בקשה של אסיר לשחרור מוקדם ברישיון. האסיר, שהורשע בהריגה לאחר אירוע דקירה, ריצה יותר מ-11 שנים מתוך 15 שנות המאסר שנגזרו עליו כשהגיש בקשה לשחרור מוקדם. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו, בנימוק של צורך בהמשך טיפול ופגיעה אפשרית באמון הציבור במערכת המשפט אם האסיר ישוחרר. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד, שהכיר במאמצי השיקום של האסיר, אך לא מצא פגמים בנימוקי ועדת השחרורים. המבקש טען כי ההחלטה חרגה ממדיניות השחרורים הרווחת ומעוררת שאלות משפטיות משמעותיות, המובילות לעיוות דין. עם זאת, המשיב טען כי אין הצדקה למתן רשות ערעור, שכן ההחלטות התבססו על נסיבותיו הספציפיות של המקרה. השופט הסכים עם עמדת המשיב וציין כי המקרה אינו מעורר שאלה ציבורית או משפטית מעבר לאינטרס האישי של האסיר. הודגש כי שיקול דעתה של ועדת השחרורים בעניינים אלה רחב ביותר. עוד הסביר השופט כי החלטת ועדת השחרורים לשלול שחרור מוקדם הייתה מוצדקת, בהתחשב בחומרת העבירה ובהשפעה הפוטנציאלית על אמון הציבור במערכת המשפט. יתר על כן, הוועדה הציעה לשקול מחדש את בקשתו של האסיר בדצמבר, והשופטת ציינה כי משך הזמן שריצה מפחית את משקלם של שיקולי אמון הציבור. בסופו של דבר, נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין.