עת"מ 52381-10-22

תקציר

העותר במקרה זה מבקש לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות, בטענה שהוא יהודי בדרך של גיור. עם זאת, בית המשפט קבע כי שהייתו של העותר בישראל בעת הגיור לא הייתה כדין שכן היא לא התבססה על אשרה או היתר תקפים. על פי פסיקה קודמת, שהייה חוקית בישראל לצורך גיור מחייבת אשרה תקפה, ורישיון לישיבת ארעי אינו נחשב כאישור מרשויות המדינה כי השהייה עומדת בחוק. החלטת בית המשפט מתבססת על פרשנות הביטוי "שהייה כדין" בהקשר של חוק השבות, והוא אינו נוקט עמדה בהיבטים אחרים של בקשת העותר או בנסיבות הסובבות אותה. לפיכך, העתירה נדחית ללא צו בדבר הוצאות, בהתחשב במורכבות המצב.