רמ"ש 41433-04-18

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה לחופשה לצורך ערעור על החלטת מזונות זמניים שחייבה את המבקש לשלם תשלומים חודשיים בסך 1600 ₪ עבור מזונות קטין. בית המשפט בחן את העקרונות העומדים בבסיס החלטות אלה וציין את שיקול הדעת המהותי הנתון לבתי המשפט לענייני משפחה בבואם לקבוע מזונות זמניים, תוך שהוא מדגיש כי החלטותיהם חייבות להיות מהירות, ענייניות ולעיתים קרובות מבוססות על מידע חלקי. זאת משום שהחלטות כאלה משמשות כאמצעי "עזרה ראשונה" עד לבירור מקיף שניתן לקבוע מזונות קבועים. בית המשפט בחן את הפסיקה הרלוונטית הקובעת כי על ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כאלה של בית המשפט לענייני משפחה רק במקרים חריגים. בית המשפט הפנה לפסיקה, ובפרט לפסק הדין בע"א 919/15, המתווה כיצד יש לקבוע מזונות על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות של ההורים וחלוקת המשמורת המעשית. בעוד פסיקה זו יכולה להתרחב למצבים מחוץ למשמורת משותפת, בית המשפט מצא אותה אינה ישימה כאן בשל חוסר הקשר של המבקש עם הקטין. טענותיו של המבקש בדבר ניכור הורי וחוסר יכולת לשלם מסיבות נפשיות וכלכליות לא היו מבוססות דיין, שכן הראיות שהוצגו נמצאו בלתי קבילות, והמבקש לא חיפש אפשרויות תמיכה חלופיות, כגון קצבת נכות. הכנסתו הפסיבית של המבקש והבעלות בנכסים צוינו כגורמים התומכים ביכולתו לשלם את דמי המזונות הזמניים. בית המשפט דחה את הטענות בדבר הוצאות מופרזות והיעדר כושר השתכרות מאחר שלא היו מבוססות דיים. בסופו של דבר דחה בית המשפט את הערעור, אישר את צו המזונות הזמני וחייב את המבקש לשאת בהוצאות הערעור, בסך 3,000 ש"ח, שישולמו בתוך 30 יום. פסק הדין, שניתן ללא נוכחות הצדדים, מתיר פרסום למעט פרטים מזהים.