ת"א 37883-10-10

תקציר

בקשת הנתבעים נענית ותביעת התובעים נדחית על הסף. זאת, משום שבקשת התובעים לביטול פסק דין בהסכם פשרה אינה תקפה. על פסק הדין, שאישר הסדר פשרה בין הצדדים, לא ניתן לערער על סמך הטעות הנטענת שלטענת התובעים אירעה במהלך ההליך השיפוטי שבו אושר הסדר הפשרה. ערעור היה יכול להיות דרך הפעולה הראויה, אך חלף המועד להגשת ערעור, ולכן לא ניתן לבטל את פסק הדין. יתר על כן, גם תביעות התובעים להריסה ולפיצוי כספי נדחות על הסף. התובעים מנועים מלטעון טענות אלה משום שהסכימו בעבר לתנאי פסק הדין בפשרה, לרבות מיקום גרם המדרגות, ואף אישרו את תוקפו של פסק הדין בתביעה קודמת. כעת הם אינם יכולים לערער על אותו פסק דין מאותם נימוקים. בנוסף, טענות התובעים בדבר אי חוקיות היתר הבנייה והפגיעה הנטענת בזכויות הקניין שלהם נדונו ונדחו במפורש גם בעתירה מנהלית קודמת. לפיכך מושתקים התובעים בעניינים אלה בשל מעשה בית המשפט. המשיבים חויבו לשלם למבקשים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 16,380 ₪, המתחלקים שווה בשווה בין המבקשים.