ע"א 12986-02-11

תקציר

הערעור מתייחס לחבות בתשלום מס רכישה על מקרקעין. המס המדובר הוטל על רוכשי נכס מהמשיב, אשר בעת המכירה היה כפוף למשכנתא שהוחזקה על ידי הבנק המערער. לאחר מכן מונה כונס נכסים על הנכס בשל חוסר יכולת החייבים להחזיר את ההלוואה. המערערת והמשיב הגיעו לפשרה לפיה המשיב ישלים את בניית הנכס וישחרר אותו משעבודים על מנת שניתן יהיה למכור אותו, והתמורה תלך לפירעון המערערת. הנכס נמכר לצד שלישי, אך מס הרכישה לא שולם, וכתוצאה מכך לא ניתן היה לרשום את הזכויות בנכס על שם הרוכשים. המערערת טוענת כי על פי הסכם הפשרה, המשיב היה אחראי לתשלום מס הרכישה, ואילו האחרון טוען כי לא כן. השופט י' דנציגר קבע כי מס הרכישה אינו מס החל על הנכס עצמו, אלא מס אישי המוטל על רוכש זכות במקרקעין. השופטת פירשה את הסכם הפשרה בין הצדדים לפיו חובת המשיב לשאת בהוצאות הנובעות מהנכס מוגבלת בזמן וחלה רק על תשלומים שוטפים הקשורים להחזקה בנכס, ולא על תשלומים חריגים כגון מס הרכישה המדובר. לפיכך, המשיב לא חויב בתשלום מס רכישה. השופטת דחתה גם את טענת המערערת כי הוטעתה על ידי המשיב להאמין כי בוצעו כל התשלומים הנדרשים לשחרור הנכס. לפיכך נדחה הערעור, והמערערת חויבה לשלם למשיב 16,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.