בד"א 53/86

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשימוע משמעתי לעורך דין שלא שילם עבור שתי יצירות אמנות שרכש במכירה פומבית. אי התשלום הוביל לתביעה ולפסק דין סופי שחייב אותו להסדיר את החוב, שעדיין לא שילם. השאלה העומדת על הפרק היא האם התנהגות זו מהווה התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואינה שומרת על כבוד המקצוע. בית הדין המשמעתי המחוזי זיכה את עורך הדין, אך על פסק דין זה מערערים. ערכאת הערעור מצדדת במערער ומרשיעה את עורך הדין של המשיב. הנימוק הוא שאי עמידה של עורך דין בפסק דין סופי מהווה דוגמה שלילית ועלולה לפגוע בתפיסת הציבור את מקצוע עריכת הדין. בית המשפט מדגיש את חשיבות ההקפדה על פסיקת בתי המשפט כעמוד יסוד ביושרו ובכבודו של מקצוע עריכת הדין. בפסק הדין מודגש כי התנהלותו של עורך הדין, שנותרה בלתי מוסברת, אינה משקפת היטב את מקצוע עריכת הדין ועלולה לעודד תפיסה ציבורית שלילית כלפי עורכי הדין. לפיכך, בית הדין מוצא אותו אשם בעבירות משמעת לפי סעיפים 53 ו-61 לחוק לשכת עורכי הדין.