ע"א 224/47

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית משפט ישראלי משנת 1949, אינגה א. ד. טהורש ואחיו, ירושלים נ' יעקב שצ'ופק ואח'. התיק סובב סביב סכסוכי בעלות ורישוי הקשורים לפטנט על מסגרות חלון מתכת. המשיבים, טהורש ושצ'ופק, טענו כי הם חייבים למערערת סכומי כסף ניכרים, שותפות בבעלות טהורש ואחיו. המשיבים ביקשו למנות כונס נכסים זמני שינהל את מסגרייה של המערערת ויפקח על חשבונותיהם, בטענה לסיכון הברחת רכוש וחשש לחשבונות מזויפים. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את בקשת המשיבים לכונס נכסים זמני, אך הפך את החלטתו בבקשה מאוחרת יותר, ומינה כונס נכסים שישמור על הנכס. השותפות המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי סמכותו של בית המשפט למנות כונס נכסים מוגבלת למקרים ספציפיים במשפט האנגלי ואין להרחיבה להבטחת חובות או לחייב גילוי מידע. השופט דונקלבלום, שנתן את פסק הדין לבית המשפט פה אחד, מצא כי סמכותו של בית המשפט למנות כונס נכסים מוגבלת על ידי עקרונות המשפט האנגלי. על פי עקרונות אלה, מינוי כונס נכסים מתאים רק במקרים ספציפיים, כגון הגנה על רכוש שבמחלוקת או רכוש הנמצא בסכנת הרס. השופטת הדגישה כי אין להשתמש בסמכות כדי להבטיח תשלום חוב או לכפות גילוי מידע, שלגביו קיימות הוראות חוק אחרות. מאחר שהמקרה הנוכחי לא נכנס לאף אחת מהקטגוריות המוכרות למינוי כונס נכסים, הערעור התקבל, צו הביניים בוטל, והמשיבים חויבו לשלם הוצאות למערערת.