רע"פ 91/92

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה ועל דחיית ערעורו הראשוני של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המבקש הורשע בעבירה על חוק מס ערך מוסף, תשל"ה-1975, וביקש לערער על ההרשעה משורה של טעמים. ראשית, טען המבקש, כי היה מקום ליידע אותו על הסיבות שבגללן הוגש נגדו כתב אישום ולא כעבירה מינהלית לפי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ה-1985. בית המשפט קבע כי בעוד שהנאשם זכאי לדעת את הנימוקים לבחירת התביעה, טעמים אלה אינם צריכים להיות מוצגים בכתב האישום עצמו, שכן הם עשויים להכיל מידע רגיש. שנית, טען המבקש כי די בהצגת חשבוניות מס, ללא קשר לאופן קבלתן, כדי להימנע מהרשעה בעבירה בה הואשם. בית המשפט דחה טענה זו, ואישר כי ניכויי מס יכולים להתבצע רק על סמך חשבוניות לגיטימיות הנובעות מעסקאות בפועל. מאחר שהמבקש רכש חשבוניות אלה, בית המשפט ראה בכך מעשה מרמה. המבקש טען גם נגד גובה העונש, אך בית המשפט קבע כי סוגיה כזו אינה עילה לערעור שני. לבסוף חויב המבקש לשלם הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ לאוצר המדינה.