ת"פ 21702-08-23

תקציר

גזר הדין המדובר סובב סביב קביעת עונש הולם לנאשם ששמו לא פורסם, שביצע עבירות רבות נגד הוריו, לרבות איומים, תקיפה וגרימת נזק לרכוש. השופט פותח בדיון על התיקונים לחוק העונשין ועל העקרונות המנחים את הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בגזר הדין, תוך הדגשת חשיבות ההלימה והיחס בין חומרת העבירה, הנסיבות והעונש שהוטל. כמו כן נלקחים בחשבון הערך החברתי שנפגע, מידת הפגיעה ומדיניות הענישה הרווחת. השופט מציין את חומרת עבירותיו של הנאשמים, המופנות כלפי הוריהם ורכושם, תוך פגיעה בערכים מוגנים של ביטחון, שלמות הגוף והתא המשפחתי. הם גם מכירים בתקדים הקיים לחומרתן של עבירות אלימות במשפחה. לאחר מכן, השופט בוחן את מדיניות הענישה הרווחת בעבירות איום ומספק מספר דוגמאות למקרים קודמים, תוך הדגשת השונות בעונשים בהתאם לפרטי כל מקרה. במקרה הנוכחי, השופט מציע טווח ענישה הנע בין מאסר קצר (עם אפשרות לעבודות שירות) למאסר בפועל של 12 חודשים, בנוסף לעונשים פוטנציאליים. כן נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות הודאתו של הנאשם, חרטה ומצבו הנפשי. השופטת מכירה בהיעדר עבר פלילי של הנאשמים ובתקופת מעצרם, כמו גם בהשתתפותם בתוכנית שיקום במסגרת קהילתית, רוח מדבר. השופט מדגיש את אופיו האישי של גזר הדין ואת הצורך לאזן בין אינטרס הצדק לבין אינטרס ההרתעה. הם מתייחסים לדוקטרינה של תיאוריית הגישה האינדיבידואלית, המעודדת שיקול ניואנסי של כל מקרה. השופט מגיע למסקנה כי ייתכן ששליחת הנאשם לכלא אינה הגישה המיטיבה ביותר, ובמקום זאת בוחר בשיקול שיקומי-טיפולי, תוך מתן עדיפות לנסיבותיו הפרטניות של הנאשם. עם זאת, השופט מדגיש את התלות של החלטה זו במחויבותו של הנאשם לשיקום ובהבנה כי אי ציות יביא לחזרה לבית המשפט לצורך מתן גזר דין. כתוצאה מכך, השופט גוזר על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי ו-18 חודשי מאסר על תנאי, פיקוח של שירות המבחן והתחייבות כספית בסך 3,000 שקל. גזר הדין נועד לשקף את חומרת העבירות תוך מתן הזדמנות לנאשם לשיקום ולהתחלה חדשה. השופטת מדגישה גם את הרחבת הטיפול בנאשם בקהילה ואת ההשלכות של אי ציות. פסק הדין מסתיים בכך שהוא מודיע לנאשם על זכותו לערעור בתוך 45 יום ומתוארך בהתאם.