תע"א 12233/08

תקציר

התובע, עובד שפוטר לאחר כמעט שלושים שנות שירות, תבע את מעסיקו בגין פיטורים שלא כדין. המעסיק טען כי העובד פוטר מסיבות משמעתיות ולאחר מספר שימועים. העובד הכחיש זאת וטען כי פיטוריו נגועים בחוסר תום לב קיצוני וכי לא ניתנה לו זכות לטעון את טענותיו. עוד טען כי מגיעים לו פיצויי פיטורים נוספים והפרשי דמי חופשה, שכן שכרו לצורך חישוב הטבות אלה כלל תשלום בונוס רגיל. בית הדין פסק לטובת התובע והגיע למסקנה כי פיטוריו לא היו מוצדקים ונגועים בחוסר תום לב. המעסיק ניסה לשנות את היקף משרתו ותנאי עבודתו של העובד באופן משמעותי, וללא הליך הוגן. עוד קבע בית הדין כי טענת המעסיק להפרות משמעת לא הוכחה. כמו כן, העובד פוטר ללא שימוע כדין, ואופן הפיטורים התנהל בחוסר תום לב, שכן לא ניתנה לו הודעה מתאימה והוא הורחק לאלתר ממקום העבודה. כתוצאה מכך, פסק בית הדין לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש ופיצויי פיטורים ודמי חופשה נוספים. שכרו של התובע לצורך חישוב הטבות אלה נקבע ככולל בונוס רבעוני קבוע. העובד היה זכאי ל-18 משכורות פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, בסך 132,030 שקל, ו-20,000 שקל בגין עוגמת נפש. בנוסף, חויב המעסיק לשלם 2,000 ₪ הוצאות משפט ו-20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. למעסיק יש זכות לערער על ההחלטה תוך 30 יום. פסק דין זה ניתן ביום 28.3.2013, והסכומים ישולמו בתוספת ריבית תוך 30 יום מיום הצגת פסק הדין לחברה.