ע"פ 2219/90

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לאירוע טרגי בו נדקר למוות המנוח, חייל בחופשה, מחוץ לבניין דירות לאחר עימות עם שני אחים, דרור ודן זבולונוב. בית המשפט מצא כי דרור יזם עימות עם המנוח על עניין של מה בכך שהסלים את המצב בכך שהזעיק את אחיו לתגבורת. דן דקר את המנוח בסכין יפנית וגרם לו לחבלות קטלניות. הראיות הובילו את בית המשפט להרשיע את דן ברצח ואת דרור בעבירה הפחותה של הריגה, שכן נקבע כי לדן הייתה כוונה להרוג, בעוד שתפקידו של דרור היה יותר פרובוקטור. שני המערערים ערערו על הרשעתם, ודרור ערער אף הוא על גזר דינו. דרור משך את ערעורו על ההרשעה, תוך הכרה באיתנות הראיות. בית המשפט אישר את הרשעתו של דרור ואת עונשו בהריגה, לאור חלקו המרכזי באירוע ועברו הפלילי העשיר. עם זאת, הרשעתו של דן צומצמה מרצח להריגה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אף שהדקירה הייתה חמורה וקטלנית, לא ניתן להוכיח מעבר לכל ספק כי דן התכוון להרוג את המנוח. ההרשעה המופחתת הצדיקה עונש מופחת, ועונש מאסר העולם החובה נשקל מחדש. השופט ד' לוין, שהסכים עם החלטת הרוב, נתן את פסק הדין. סיכום מקיף זה לוכד את ההיבטים המרכזיים של הכרעת הדין, כולל העובדות הטרגיות, ההרשעות וההיגיון מאחוריהן, כמו גם את ההחלטות הסופיות שהתקבלו על ידי בית המשפט.