ת"א 20897-06-22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת התובע לפסול חוות דעת מומחה בתביעת רשלנות רפואית. התובע טען כי המומחה קיבל מסמכים אסורים, אך בית המשפט מצא כי שני הצדדים הסכימו להעביר מסמכים אלה ואין סיבה לפסול את המומחה מטעמים אלה. גם התובע טען לניגוד עניינים, אך בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך וראה בכך חילוקי דעות מקצועיים. כמו כן, נדחו טענות התובעת למינוי מומחה נוסף, שהתבססו על פגמים לכאורה בבסיס חוות הדעת ובלבול במספרי שיניים. בית המשפט הדגיש כי חוות דעתו של המומחה אינה הראיה היחידה בתיק וכי לתובע היו הזדמנויות רבות לבקש פסילה בשלב מוקדם יותר של ההליך. מאחר שחוות הדעת נהנתה מאמון רב, ולא הייתה עילה ממשית לפסילה, דחה בית המשפט את הבקשה והורה לתובע לשאת בהוצאות.