תא"מ 23766-03-18

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת בין חברת ביטוח ללקוחה שלה בנוגע לשינוי בפוליסת הביטוח של האחרון. חברת הביטוח, באמצעות סוכנה, הציעה למבוטח הנתבע לעבור מביטוח מקיף לביטוח צד ג', עליו קיבל הנתבע וחתם. עם זאת, בשל מחדל או טעות לכאורה מצד סוכן הביטוח, הפוליסה לא שונתה, מה שהוביל למחלוקת האם חברת הביטוח או הנתבע היו אחראים לפיקוח. בית המשפט נדרש לבחון האם ההצעה לשינוי פוליסת הביטוח, עליה חתמו שני הצדדים, מחייבת, ואם כן, מהן ההשלכות הכספיות של שינוי זה. השופט קבע כי סוכן הביטוח, במקרה זה, נחשב כנציגו של המבטח כמכתיב חוק חוזה הביטוח. כתוצאה מכך, המבטחת נושאת באחריות להשמטות ולטעויות של הסוכן, מה גם שהמבטח לא הביא כל ראיה לכך. נטל ההוכחה מוטל על התובעים – חברת הביטוח – ואי זימון סוכן הביטוח כעד פעל נגדם. השופטת קיבלה את גרסת הנתבעת לאירועים והגיעה למסקנה כי ההצעה להפוך את פוליסת הביטוח לפוליסת צד ג' אכן התקבלה על ידי הנתבעת והיוותה חוזה תקף. כמו כן, קבעה השופטת כי הנתבעת שילמה תשלום תקף אחד בלבד בסך 1,255 ₪ בגין פוליסת הביטוח המקיף ולכן היא חייבת לתובעת בגין פרמיית פוליסת צד ג' בסך 1,260 ₪. לאור הנסיבות, החליטה השופטת שלא לחייב את הנתבע בשכר טרחה או ריבית נוספים, והעמידה את סך החוב על 1,260 שקל. בפסק הדין הודגש כי הנתבעת לא הייתה אחראית להבטחת שינוי הפוליסה וכי כישלונה של חברת הביטוח להפיק את הפוליסה נבע ממעשיו (או מחדליו) של סוכנה.