רצ"פ 61068-07-21

תקציר

פסק הדין מעניק לשני הצדדים רשות ערעור, שכן מדובר בסוגיה משפטית בעלת השפעה רוחבית ולא קיימת פסיקה מחייבת לגבי התקופה המרבית להסדרים זמניים לפי סעיף 38(ג)(2)(א) לחוק ההוצאה לפועל. בית המשפט דוחה את הטענות הנוגעות להחלטה למכור את הדירה ומפנה את בז'ה ממנה, שכן אלה לא היו חלק מהחלטת הרשם. השאלות המרכזיות נוגעות לתחולתו של סעיף 38(ג)(2)(א) במקרה זה, המסדיר הסדרים חלופיים בעת ביצוע משכנתא על דירות מגורים. בית המשפט מפנה לפסקי דין קודמים המתווים קריטריונים לקביעת ההסדר הזמני, לרבות מקורות ההכנסה של המשפחה, גודל החוב וצרכי החייב ובני משפחתו. טענותיו של בז'ה בדבר גודל הדירה ודמי השכירות החודשיים שנקבעו בהחלטה המשלימה נדחות, שכן הן אינן ראויות בהתחשב בנסיבות. בית המשפט גם דוחה את ההתחשבות בצרכים סיעודיים עתידיים, שכן הדבר חורג מסמכותו של הרשם. בית המשפט דן בתקופת ההסדר הזמני המתאימה ובמנגנון העברת דמי ההסדר הרזרבי לבז'ה. הוא מציין כי נקודת המוצא היא התקופה המוזכרת בסעיף: 18 חודשים. בית המשפט מציין כי התקופה של שבע שנים שקבע הרשם עולה באופן משמעותי על תקופה זו, בעוד שהתקופה של חמש עשרה שנים בפסק הדין נעדרת הנמקה ראויה. עיון בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי מגלה תקופות משתנות, בדרך כלל מתחת לשבע שנים. בית המשפט ממליץ לקבוע את תקופת הדיור הזמני על עשר שנים, בהתחשב בגילה, בבריאותה ובמצבה הכלכלי של בז'ה, ובקושי שלה למצוא קורת גג מתאימה לאחר מכן. תקופה זו עולה על תוחלת החיים של גב' בז'ה בשלוש שנים. באשר למנגנון התשלומים, בית המשפט קובע כי אין מקום לקשור את גורלו של בז'ה לכונסי הנכסים ולנושים למשך עשר שנים. במקום זאת, היא ממליצה לשלם את דמי ההסדר הזמני כסכום חד פעמי מתוך הפיקדון, שיאפשר לבז'ה לנהל את עתידם הפיננסי. העמלה נקבעת על 4,600 שקל לחודש למשך עשר שנים, עם הפרשי הצמדה וריבית, בניכוי הסכומים החצי שנתיים המשולמים לבז'ה על שכר דירה. פסק הדין מקבל חלקית את שני הערעורים, קובע את תקופת ההסדר הזמני לעשר שנים ומונה אותה מיום 24.3.2021. דמי ההסדר החלופי מחושבים על סך של 4,600 שקל לחודש למשך עשר שנים, המשולמים בסכום אחד מהפיקדון, כאשר יתר הקביעות בהחלטת הרשם נותרות בעינן. הוצאות לא נפסקות בבקשות רשות ערעור, ויתרת הפיקדון משוחררת לנאמן.