רע"א 1044/02

תקציר

המבקשת משכנה את חנותה לטובת הבנק כשעבוד על הלוואה שניתנה לחברה של בעלה. החברה לא עמדה בתשלומים, והבנק ביקש להטיל עיקול על המשכנתא. המבקשת טענה כי יש לשחררה מכל חובות כלפי הבנק משום שלא הודיע לה על מצב ההלוואה, ובכך מנע ממנה את האפשרות לפרוע או להקטין את החוב. בית משפט השלום נעתר וביטל את שטר המשכנתא, אך בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את ערעור הבנק וקבע כי המבקש פטור מתשלום מחצית בלבד מהחוב. המבקש ערער לבית המשפט העליון, המוגבל לסוגיית שומות הנזק שנגרמו עקב אי מסירת מידע על ידי הבנק. העותר טען כי החלטת בית המשפט המחוזי שרירותית, בעוד הבנק טען כי שגה לטובת המבקש. בית המשפט העליון הסכים עם גישתו של בית המשפט המחוזי, ומצא כי סביר להעריך את יכולתו של המבקש לפרוע את החוב, כולו או חלקו, בשיעור של 50%. מאחר שקביעת הנזק בתרחיש היפותטי שכזה היא מורכבת, החלטתו של בית המשפט המחוזי לאמוד את הנזקים במחצית החוב הייתה הגיונית וסבירה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם את הוצאות הבנק ושכר טרחת עורך דין.