ת"ב 28947-01-22

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית לסכסוכים הקשורים לספורט, תוך שימת דגש על תפקידם של מוסדות שיפוט פנימיים כפי שהותוו בחוק הספורט. על פי סעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט, סכסוכים מסוג זה צריכים להיפתר באמצעות בוררות, לאור מערכת היחסים הייחודית בין ספורטאים לקבוצותיהם. בית המשפט מדגיש את ההיקף המצומצם של התערבותו בפסקי בוררות, תוך התמקדות בתקינות הבסיסית של ההליך ולא בתוצאותיו המהותיות. המבקש ביקש לבטל את פסק הבוררות, בטענה כי הבורר חרג מסמכותו ולא הכריע בעניינים שהוצגו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשת לא סיפקה את הסכם הבוררות ורק העלתה את חוסר הסמכות לאחר מתן פסק הבוררות. בית המשפט דחה את טענות המבקש, וציין כי הבורר התייחס לפערי השכר והכריע בעניינים שהוצגו. עוד צוין בפסק הדין כי הבורר אינו מחויב להכריע בכל טענה עובדתית או משפטית, ואינו מתייחס במפורש לכל ראיה. באשר לטענת המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות בשל שיקולי תקנת הציבור והפוטנציאל לעיוות דין, מצא בית המשפט את הטענות כלליות וחסרות פירוט והדגיש כי ביטול בעילות אלה שמור למקרים חריגים. משכך, נדחתה הבקשה לביטול פסק הבוררות, והמשיבה הייתה זכאית לקבל את הפיקדון ואת הוצאות המשפט, לרבות שכ"ט עורך דין.