דב"ע לא/11 - 0

תקציר

הוועדה הרפואית לעררים של ביטוח לאומי דנה בערר על קביעת דרגת הנכות של אדם. לוועדה יש תפקיד להעריך נכות קבועה או יציבה, אך יש לה גם סמכות להעריך נכות זמנית או בלתי יציבה. במקרה דנן, טען המערער כי ועדת הערר חרגה מסמכותה בכך שהחליטה על נכות לצמיתות שלא נשקלה על ידי הוועדה הראשונית, ובכך פגעה בצדק הטבעי. עם זאת, המשיב טען כי המערער היה מודע לכך שהנכות הצמיתה עומדת לדיון וכי לוועדת העררים, בהיותה ועדה רפואית, הכלים והסמכות הדרושים לקבלת החלטות מסוג זה. החוק תומך ברעיון זה. בנוסף, בעוד שההודעה שנמסרה למערער הייתה מטעה, מצא בית המשפט כי לא נעשה עוול, שכן המערער נבדק מחדש על ידי ועדה רפואית מוסמכת. בדחותו את הערעור, קבע בית המשפט כי תקנות 30 ו-30(א) תקפות וכי ועדת הערר פעלה במסגרת זכויותיה. החלטת הוועדה הנמוכה שונתה וקבעה שיעור נכות של 10% מיום 21.6.1970 עד ליום 17.9.1970 ו-0% לאחר מכן.