ת"א 46498-05-11

תקציר

התובע, עובד הנתבעת מס' 1 (מיקסיט), נפגע בתאונת מלגזה שאירעה בשטח החברה. התובע, עולה חדש חסר השכלה, עבד כפועל כללי בחברת מיקסיט. התאונה התרחשה בעת שהתובע השתמש במלגזה כדי להעמיס משאיות בשקי חול. התובעת לא הייתה בעלת רישיון להפעלת מלגזה ולא קיבלה כל הדרכה או הוראות בטיחות בנוגע להפעלת מלגזה. נקודת המחלוקת המהותית הייתה האם התובע הורשה להפעיל את המלגזה על ידי הבעלים והמנהל של מיקסטית, הנתבע מס' 2 (דרור). התובע ושניים מחבריו לעבודה העידו כי דרור איפשר לו לנהוג במלגזה. דרור הכחיש זאת וטען כי התובע השתמש במלגזה ללא רשות. השופט מצא את גרסת התובע לאירועים אמינה יותר והגיע למסקנה כי התובע הוסמך להפעיל את המלגזה. כמו כן הייתה מחלוקת האם המלגזה הייתה תקולה. השופט קבע כי התובע לא הוכיח די הצורך כי המלגזה הייתה פגומה, וציין כי היא עברה בדיקה מכנית מספר ימים לפני התאונה. השופטת הטילה על מיקסיט ודרור אחריות אישית לנזקי התובע. רשלנותם והפרת חובותיהם הסטטוטוריות, קרי מתן אפשרות לעובד ללא רישיון להפעיל מלגזה, היוו את הגורמים העיקריים לתאונה. השופטת דחתה את התביעה נגד הנתבעת מס' 4 (מ.ר. שינוע), החברה שהשכירה את המלגזה למיקסטית, שכן רשלנותה של האחרונה הייתה מינורית והקשר הסיבתי בין רשלנות זו לבין התאונה נותק עקב התנהלותם של מיקסיט ודרור. השופטת דחתה גם את התביעה נגד הנתבעת מס' 3 (כלל), המבטחת של מיקסטית, שכן פוליסת הביטוח החריגה במפורש אחריות לאירועים הטעונים ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי. באשר לסוגיית הפיצויים, פסקה השופטת לתובע 864,948 ₪ לאחר ניכויים בגין תגמולי המוסד לביטוח לאומי. סכום זה כלל פיצוי בגין אובדן הכנסה בעבר ובעתיד, נכות תפקודית, סיוע מאחרים, התאמות דיור, הוצאות ניידות וכאב וסבל. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים מס' 1 ו-2 יישאו בהוצאות המשפט של התובע וישלמו לו שכר טרחת עורך דין. בתוך כך, חויב התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.