ה"פ 13366-11-09

תקציר

מטרת הדיון, כפי שקבע בית המשפט, היא לקבוע את פיצויי ההפקעה המגיעים למבקשים, ואין לפתוח אותו מחדש בראיות או טיעונים נוספים. בית המשפט מבהיר כי תביעת המבקשים לפיצוי מקרקעין חלופי אינה תקפה. הפסיקה וההיגיון קובעים כי היקף חידוש הדיון מוגבל לקביעת פיצויי הפקעה לפי פקודת הקרקעות. כל טענה אחרת של המבקשים נחשבת כאילו פקעה לפני זמן רב ואינה זכאית לדיון. בית המשפט מקבל את טענת השיהוי של העירייה, בהתחשב בכך שתביעת המבקשים הוגשה 36 שנים לאחר ההפקעה. עם זאת, בית המשפט בוחר שלא להסתמך על טענה זו בשל היעדר פיצוי מצד המבקשים בגין החלקה. על פי פקודת הקרקעות, בית המשפט מבהיר את סוגי הפיצויים השונים שהמבקשים זכאים לקבל: פיצוי קרן, פיצוי ערך נומינלי ופיצוי בגין הפסד דמי חכירה. האחרון מחושב על פי שווי הקרקע בעת ההפקעה והשימוש הפוטנציאלי בה. במקרה זה קובע בית המשפט כי המבקשים זכאים לפיצוי בגין הפסד דמי חכירה מיום מסירת הקרקע לעירייה ועד שהעירייה הציעה להם פיצוי כספי בשנת 1989. סירובם של המבקשים לקבל פיצוי כספי באותה עת, נימק בית המשפט, שולל את אחריותה של העירייה לשלם דמי חכירה מעבר למועד זה. כמו כן, בית המשפט מורה על מינוי שמאי מומחה לחישוב הפיצוי המגיע למבקשים בהתאם לאפשרויות שצוינו בהחלטה, תוך התחשבות בדינים ובפסיקה הרלוונטיים.