ע"א 8030/96

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על ירושת שני נפטרים - נכדיהם של המשיבים שגודלו על ידי סבם וסבתם, המנוח וילדיהם מנישואים אחרים. הנכדים טענו שהם אומצו על ידי המנוח ולכן יש להם זכויות ירושה זהות לאלה של ילדיהם הביולוגיים של סבא וסבתא. עם זאת, בית המשפט מצא כי על פי החוק הישראלי, יחסי אימוץ תקפים רק כאשר הם מאושרים בצו בית משפט, מה שלא היה המקרה כאן. יתר על כן, המשפט העברי, החל על מקרה זה, אינו מכיר במוסד האימוץ. למרות שהנכדים גודלו על ידי הנפטרים ואף נרשמו כילדיהם, אין מדובר באימוץ בעיני החוק. בנוסף, המושג "אימוץ בפועל", שהיה עשוי להקנות להם זכויות ירושה, אינו חל כאן שכן לא הייתה כוונה לאמץ בשם המנוח. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הנכדים אומצו על פי הדין העברי, שכן חוק זה מחייב מעשה פורמלי של עיזבון, שלא התקיים. לבסוף הדגישו השופטים כי לא ניתן לכפות את דיני האימוץ בישראל באופן מלאכותי על שברי שיטות משפט שונות. לפיכך, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי התקבל, והנכדים היו זכאים לרשת את המצווה רק כצאצאי אביהם ולא כילדי המנוח.