ת"א 55431-04-18

תקציר

תיק בית המשפט נסוב סביב עסקת שיקים שנויה במחלוקת, כאשר התובע מבקש להשיב את ערכם של שני שיקים בסך כולל של 215,332 ₪ שהונפקו על ידי הנתבעת. הנתבע טען כי לא קיבל כל תמורה בגין השיקים, והתובע לא היה מחזיק ראוי בשיקים, ולא החזיק בהם תמורת ערך. נטל ההוכחה לטענות אלה מוטל על הנתבע. השופט מצא את טענות הנתבע בלתי משכנעות, וקבע כי גרסתו לאירועים לוקה בחוסר אמינות, והוא לא הביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיו בדבר כשל שיקול דעת והיעדר חזקה ראויה מצד התובע. מנגד, השופט מצא את עדותו של התובע אמינה, וקבע קשר ברור בין השיקים שהוחלפו בין התובע לבין צד שלישי, נ.ד., לרבות שני השיקים שבמחלוקת. לטענת התובע, הוא נתן לנ.ד. שישה שיקים וקיבל שלושה בתמורה, כולל השניים המדוברים, כערובה לפירעון. מדובר בתמורה לערך, כפי שהוכר בפסיקה קודמת, למרות שהשיקים לא נפרעו. מאחר שהנתבע לא הצליח להוכיח כשל בתמורה, והתובע החזיק בשיקים תמורת ערך, פסק השופט לטובת התובע. התובע היה זכאי למלוא הסכום הנקוב על גבי השיקים, למרות פשיטת הרגל שלו לאחר מכן וחוסר יכולתו לפרוע את מ.ר.ל.ן, נושה לו העבירה נ.ד. את השיקים. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לפסק הדין היו השלכות גם על הליכי פשיטת הרגל של התובע. פסק הדין, שניתן ביום 15.8.2021, דחה את התנגדות הנתבעת והורה על הפעלת הליכי הוצאה לפועל.