ת"צ 19279-07-12

תקציר

השופט קבע כי הסכם הפשרה בתביעה ייצוגית אינו הוגן ואינו סביר, ולכן לא ניתן לאשרו. הסכם הפשרה עמד לבחינה בשל ניגודי עניינים מובנים בין התובע המייצג לבין חברי הקבוצה המיוצגים. השופט הדגיש את תפקידו של בית המשפט כמפקח להבטיח את ההגינות, הסבירות והיעילות של הסדר הפשרה ביישוב הסכסוך. אחת הביקורות המרכזיות הייתה על מתן הסדר הפשרה לתרומות מוצרים והנחות לעמותות ספציפיות שנבחרו על ידי הצדדים, במקום תשלום כספי לקרן לטובת חברי הקבוצה. חריגה זו מהמקובל נתפסה כבלתי מוצדקת, והשופטת העדיפה להעביר כספים לקרן שתיטיב עם כלל הכיתה. השופט התייחס גם ל"בעיה המייצגת" בתובענות ייצוגיות, והדגיש את הסיכון שהתובע המייצג יעדיף את האינטרסים שלו על פני אלה של התובע הייצוגי. חשש זה התעצם באישורי פשרה, שבהם על בית המשפט להגן על זכויותיהם של חברי הקבוצה הנעדרים. השופט הגיע למסקנה כי גם מבלי לבחון את טענות הנתבע כנגד המתנגד, הסדר הפשרה, כפי שהוא, אינו ראוי לאישור. לצדדים ניתנה ארכה עד ליום 1.5.2023 להחליט האם להמשיך להתדיין בתיק או להציג הסדר פשרה מתוקן הכולל תשלום כספי לקרן. אם לא תינתן תגובה, התביעה תידחה.