עב"י 51160-11-21

תקציר

פסק הדין דן בערעוריהם של שלושה מערערים – מר רון, מר קאופמן ומר שפר – על החלטות משמעת של ועדת אתיקה. הוועדה מצאה את המערערים אחראים לעבירות משמעת בעקבות קריסת קומה בבניין בו עבדו. מר רון היה המתכנן הראשי של הקומה וקידם שיטת בנייה שלא אושרה ולא הייתה ראויה לשימוש, ואילו מר קאופמן ומר שפר, שהיו המהנדסים והקונסטרוקטורים של הבניין, אישרו את השיטה מבלי לבחון אותה כראוי. בית הדין בוחן תחילה את הטענות לביטול פסק הדין המשמעתי ואינו מוצא עילה לכך. היא מסכימה עם ממצאי הוועדה בדבר אחריות משמעתית, שהתבססו על ממצאים עובדתיים מהליך פלילי קשור. בית הדין דוחה גם את טענות המערערים בדבר פגמים פרוצדורליים בהליך המשמעתי, וקובע כי הם לא פגעו בטוהר ההליך. עם זאת, בית הדין מוצא טעם בטענות המערערים ביחס לעונש המשמעתי. היא מסכימה כי הוועדה לא שיקפה כראוי את ההבדלים בחומרת מעשיהם של המערערים, כאשר התנהלותו של מר רון הייתה אשמה משמעותית יותר מזו של השניים האחרים. בנוסף, בית הדין מדגיש את משמעות השיהוי בהליך המשמעתי, שנמשך כעשרים שנה, וקובע כי היה על הוועדה ליתן משקל רב יותר לשיקול זה, במיוחד לגבי מר קאופמן ומר שפר. מסקנת בית הדין היא כי בעוד שכוונת הוועדה להעביר מסר משמעתי ברור מובנת, העונשים שהוטלו היו בלתי סבירים. לפיכך, תוך קיום פסק הדין המשמעתי, משנה בית הדין את העונש. עונשו של מר רון נותר ללא שינוי, אך רישיונותיהם של מר קאופמן ומר שפר מושעים למשך 22 חודשים, ורישומם במרשם ההנדסי מופסק לאותה תקופה, במקום השלילה הקבועה עליה הורתה הוועדה.