ע"פ 72181/05

תקציר

המערער, עמנואל פלד, הורשע על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו בשורה של אישומים, בהם ניסיון מרמה, סחיטה באיומים, ניצול, התחזות לעורך דין וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. האשמות אלה נבעו מתרמית שיטתית של פלד, שבמסגרתה הוא שאב מידע אישי מאנשים שהתקשרו לשירותי היכרויות, ולאחר מכן דרש מהם תשלום עבור שיחות ארוטיות שניהלו לכאורה עם החברה שלו. ההונאה בוצעה באמצעות מכתבי דרישה שנשלחו לקורבנות, איום בצעדים משפטיים וחשיפת בני משפחה אם לא ישלמו. חלק מהקורבנות שילמו מתוך פחד או מבוכה. פלד גם התחזה לעורך דין ואיים על הקורבנות בתביעות, שבחלק מהמקרים בוצעו. בנוסף, הוא הורשע בזיוף הקשור לתביעה אזרחית שהגיש, שכללה שינוי מסמך רשמי. פלד, שייצג עצמו בבית משפט קמא, ערער על הרשעתו ועל גזר דינו. הוא טען כי פסיקות הערכאה הנמוכה יותר היו פגומות, וכי העובדות אינן מצדיקות את הרשעתו. עם זאת, בית המשפט לערעורים דחה את מרבית טענותיו, ולא מצא כל פגם בהתנהלותו או בקביעותיו של בית משפט קמא. נקודה אחת שבה התקבל הערעור באופן חלקי נגעה לעבירה של קבלת דבר במרמה. בית המשפט המיר את ההרשעה בעבירה זו, ביחס ל-24 מתוך 25 מתלוננים, בהרשעה בניסיון לקבל דבר במרמה. זאת, בשל היעדר קשר סיבתי בין המרמה לבין קבלת התשלום מאותם אנשים – הם שילמו מסיבות שונות אחרות כגון סחיטה או מבוכה. השופט רוזן, בדעת מיעוט, קבע כי היעדר ייצוגו של פלד לאורך המשפט שולל ממנו שימוע הוגן. רוזן הדגיש את חשיבותה של זכות הייצוג ואת ההשפעה המהותית של תיקון מס' 49 לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב מינוי סניגור במקרים מסוימים. לדברי רוזן, הימנעותו של בית משפט קמא ממינוי סניגור, יחד עם חוסר יכולתו של פלד לנהל את הגנתו ביעילות, גרמו לעיוות דין. בסופו של דבר, רוב ערכאת הערעור דחה את הערעור על הכרעת הדין, אך קיבל חלקית את הערעור על גזר הדין. תקופת המאסר של פלד הופחתה בשישה חודשים ל-62 חודשים, בעוד שאר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי.