בד"א 49/18

תקציר

ועדת האתיקה של מחוז חיפה מערערת על פסקי דינו של בית הדין המשמעתי של מחוז חיפה בנוגע לתלונה שהוגשה נגד עורך דין משיב. המשיב הואשם בכך ששלח יד בכספי לקוחות, בהתנהלות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ובפגיעה בכבודו של מקצוע עריכת הדין. פסק דינו הראשון של בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב בכל סעיפי האישום, אך בוטל בהמשך, והותר למשיב להציג ראיות נוספות. בפסק הדין השני זוכה המשיב מאשמת שליחת יד בכספי לקוחות, אך הורשע בעבירות אחרות. המערער טוען כי שגה בית המשפט בכך שזיכה את המשיב מהעבירה החמורה ביותר, בעוד המשיב מבקש לדחות את הערעור. ערכאת הערעור מסכימה עם המערערת כי שגה בית משפט קמא בחלוקת נטל ההוכחה ולא פירט די הצורך את נימוקיו. נפסק כי בעוד שההליך המשמעתי אינו דורש את אותה רמת הוכחה כמו ההליך הפלילי, ככל שהעבירה חמורה יותר, כך הסטנדרט מחמיר יותר. זאת ועוד, פסק דינו של בית המשפט האזרחי בעניין מהווה ראיה לכאורה בהליך המשמעתי, והיה על המשיבה להביא ראיות לסתור אותה, דבר שלא עשתה. ערכאת הערעור מקבלת את הערעור, מרשיעה את המשיב בעבירה החמורה ביותר ומבטלת את יתר ההרשעות. התיק מוחזר לבית משפט קמא לצורך מתן גזר הדין, ובקשת המשיב לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית.