ק"ג 40841-08-20

תקציר

פסקה זו דנה בהחלטת השופט לדחות את תביעת התובע כנגד חברת הביטוח הנתבעת לקצבת נכות. תחילה מתייחסת השופטת לטענות מקדמיות בדבר היעדר משוא פנים של אחד העדים המומחים בשל קשריו העסקיים עם הנתבע, מוצאת אותן בלתי משכנעות ודוחה את בקשת התובע לפסול את המומחה או לתת לחוות דעתו משקל נמוך יותר. לאחר מכן פונה השופט לגופו של עניין, ומתייחס למספר סוגיות הקשורות לפרשנות פוליסת הביטוח והראיות הרפואיות. מסקנתם היא כי יש לדחות את תביעת התובע לאובדן כושר עבודה משום שהיא נמצאת בשלב מתקדם מאוד והיענות לבקשת התובע תגרום לבזבוז משאבים שיפוטיים. השופטת בוחנת גם את הגדרת "תאונה" בפוליסה וטוענת לטובת פרשנות מרחיבה הכוללת את תאונת העבודה של התובע. באשר לפרשנות הוראות הפוליסה בנושא הנכות וחוות הדעת של המומחים הרפואיים, השופט מצדד במומחה הנתבע ומוצא כי לתובע מגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה המותני שלו, המזכה אותו בגמלת נכות בשיעור של 10%. השופטת דנה גם בתאונות הקודמות של התובע ובהיסטוריה הרפואית שלו, והגיעה למסקנה כי אין בהן כדי לפסול את חוות דעתו של המומחה בדבר הקשר הסיבתי בין התאונה השלישית לבין נכותו של התובע. לבסוף, השופט מורה לתובע לשלם את הוצאות הנתבע, תוך התחשבות בזכותו של התובע לתבוע את זכאותו על פי הפוליסה.