בר"מ 6729/10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של חוק התובענות הייצוגיות, ובפרט סעיף 11 לתוספת השנייה המאפשר תובענות ייצוגיות נגד רשויות בגין גביית כספים שלא כדין. ליבת הפרשה עניינה בכך שהמוסד לביטוח לאומי (המל"ל) מחזיק כספים שנגבו ממעסיקים כדמי ביטוח, שנטען כי לא נוצלו כראוי, מה שהוביל להתעשרות על חשבון העובדים. בית המשפט הדגיש כי המחלוקת אינה על גבייה שלא כדין אלא על אי תשלום ההטבות הנכונות לעובדים, דבר המצביע על אכיפה ולא על השבה. למרות המורכבות הפרוצדורלית והשיפוטית, המל"ל שילם בסופו של דבר כ-69 מיליון שקל לעובדים שנפגעו. בעוד סגן הנשיא (בדימוס) מלצר תמך בפסיקת שכר טרחה להסתדרות (ייצוג עובדים) ולבאי כוחם, תוך ציון התועלת הציבורית וההרתעה שהושגו, השופטים נ' הנדל וי' עמית חלקו על כך. הם הגיעו למסקנה שהתביעה הייצוגית אינה עומדת בקריטריונים לגבייה בלתי חוקית, ראו בכך יותר אכיפת זכות, ופסקו להסתדרות שכר טרחה בסך 75 אלף שקל. פסק הדין מדגיש את הניואנסים במשפט הפרוצדורלי בנוגע לתביעות ייצוגיות ותביעות השבה נגד רשויות.