ת"א 25520-09-21

תקציר

התובעת, בעלת חלקת אדמה באום בטין, תבעה את הנתבע בגין פלישה לרכושה. היא ביקשה מבית המשפט להורות לנתבעת להפסיק להתערב בשימוש שלה בקרקע ולפנות מבנים שנבנו בה ללא אישור, ותבעה החזר הוצאות בגין ההוצאות שנגרמו בהליך הפינוי הראשון, בצירוף הוצאות ואגרות נוספות. הנתבע טען כי לא ניתנה לו הודעה מתאימה וכי היה על התובע להגיש תביעה מנהלית במקום לפנות לבית המשפט. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי היא הבעלים החוקיים של הקרקע וכי הנתבע אכן פלש אליה. בית המשפט קיבל את ראיות התובע, לרבות צילומי אורתופוטו ועדות של פקח שזיהה את הנתבע כפולש. גרסתו של המפקח נמצאה אמינה, ובית המשפט דחה את טענת הנאשם כי לא היה מודע לפלישה או לצווי הפינוי. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות מספיקות כדי להוכיח כי הנתבע היה אחראי לפלישה חוזרת ונשנית לקרקע שישה חודשים לאחר הפינוי הראשון. השופט קבע כי לתובע עומדת הזכות לפתוח בהליך פינוי מבלי להגיש תחילה תביעה מנהלית, שכן הקרקע המדוברת היא בבעלות ציבורית וכפופה להגנות מיוחדות על פי החוק. הוצאותיו של התובע, בסך 30,459 ₪, נחשבו סבירות ונתמכו בראיות. לפיכך, הורה בית המשפט לנתבעת לפצות את התובע בתוך 30 יום. בנוסף, חויב הנאשם לשלם 800 שקל שכר טרחת עדים ו-5,500 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן לטובת התובע, ולנתבע ניתנה זכות ערעור על ההחלטה כדין.