ת"א 1811-08-07

תקציר

פסק הדין הנדון נסוב סביב פרשנותו ויישומו של סעיף 353א לחוק החברות, שעניינו ערבויות להוצאות משפט במקרים בהם חברה או ישות זרה בעלת אחריות מוגבלת של בעלי מניות מגישה תביעה לבית המשפט. השאלה המרכזית היא האם סעיף זה פועל באופן שונה מתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקת בכללים הכלליים למתן ערובה בהליך אזרחי. המשיבים, חברה בע"מ, טענו כי שיקולי סעיף 353א זהים לשיקולי תקנה 519, המתמקדים בסיכויי ההצלחה ובזכות הגישה לערכאות. בתוך כך, טען המבקש כי סעיף 353א מעביר את המוקד ליכולת לשאת בהוצאות. בית המשפט מצדד במבקש וקובע כי המצב המשפטי נותר ללא שינוי לאחר חקיקת חוק החברות, וההלכה הקודמת שפרשה את סעיף 232 לפקודת החברות, אשר בוטלה והוחלפה בסעיף 353א, עדיין חלה. על פי הלכה זו, חזקה על חברה להעמיד ערבות להוצאות, והנטל הוא על החברה להוכיח אחרת. בית המשפט מדגיש כי השיקול המרכזי במקרה זה הוא יכולתה הכלכלית של החברה בע"מ לשלם הוצאות, הגוברת על זכות הגישה לערכאות וסיכויי ההצלחה בתיק. מאחר שהמשיבים מודים באמצעים כספיים מוגבלים, ואופי התביעה כרוך בסכום נכבד של 8 מיליון ₪, פוסק בית המשפט לטובת בקשת המבקש לערבות. בית המשפט מורה למשיבים להעמיד ערבות בסך 400,000 ₪ בתוך 45 יום, שאם לא כן יעוכבו ההליכים עד למתן הערבות. בנוסף, נדרשים המשיבים לשלם את הוצאות המבקש בגין בקשה זו. ההחלטה ניתנת בהעדר שני הצדדים ומיום 29.10.07.