ע"פ 5928/19

תקציר

פסק הדין דן באמות המידה לפסיקת פיצויים לנאשם שזוכה לפי סעיף 80 לחוק העונשין. נקודת המוצא היא שזיכוי אינו מזכה את הנאשם אוטומטית בפיצויים, ולבית המשפט שיקול דעת לפסוק אותו רק אם אין בסיס להאשמה או אם קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. ערכאת הערעור נותנת משקל משמעותי להחלטת בית המשפט הפרוצדורלי, הדן בהליך הפלילי העיקרי, וההתערבות שמורה למקרים חריגים. במקרה זה, בית המשפט מצא כי העילה הראשונה לפיצוי - חוסר בסיס להאשמה - אינה חלה. היו די ראיות כדי להצדיק את הגשת כתב האישום ואת ניהול ההליך, לרבות הודאות הנאשם. הזיכוי נבע מהתפתחות ההליכים וחוות דעת מומחים שהוצגו במהלך המשפט. עוד קבע בית המשפט כי העילה השנייה - נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי - לא התקיימה. טענות המערער בדבר מחדלי חקירה לא היוו רשלנות או זדון. אופיו של הזיכוי, המבוסס על ספק סביר, ונסיבותיו האישיות של המערער לא הצדיקו פיצוי, מה גם שהמשפט התנהל בדלתיים סגורות ומבלי לחשוף את זהותו של המערער. השופטת הגיעה למסקנה כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בהחלטת הערכאה הנמוכה יותר והציעה לעמיתיה לדחות את הערעור. השופט א' ברון והשופט י' קרא הסכימו עם ההחלטה.