עת"מ 30296-12-12

תקציר

העותרים שילמו היטל השבחה למשיב מס' 1, כפי שנדרש, בעקבות שומה שנערכה בשנת 2010, וקיבלו אישורי היעדר חוב. עם זאת, לאחר שביקשה היתרי בנייה למגורים בשנת 2012, קיבלה העותרת שומה מתוקנת שדרשה תשלום נוסף, עליה ערערה. לטענתם, סמכותה של הוועדה המקומית לתקן את השומה מצומצמת ואינה חלה במקרה זה, וכי המשיב פעל בחוסר סמכות. העותרים פנו לבית המשפט בטענה כי יש לו סמכות לדון בעניין כבית משפט מנהלי. עוד טענו כי לוועדת הערר לפיצויים אין סמכות לדון בטענותיהם, שהן חיצוניות לחוק התכנון והבנייה. המשיבה מס' 1 טענה כי יש להפנות את טענות העותרים לוועדת הערר, שלה סמכויות נרחבות לפרש את חוק התכנון והבניה, וכי אל לו לבית המשפט להתערב שכן קיים סעד חלופי שיש למצות אותו. בית המשפט הסכים עם המשיב וקבע כי טענות העותרים נגעו לחוקיות החיוב לפי חוק התכנון והבניה, המצוי בגדר סמכותה של ועדת הערר. יתר על כן, גם אם לבית המשפט הייתה סמכות מקבילה, על העותרים למצות תחילה את הליך הערעור. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.