ע"א 436/82

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת הנוגעת לרכישת דירה. הרוכשים הפוטנציאליים (המערערים) חתמו על זיכרון דברים ומסמך עוקב המתווה את תנאי התשלום מול המוכרים (המשיבים). בעקבות מחלוקת על התשלומים, פנו המערערים לבית המשפט המחוזי בבקשה להצהיר כי התזכיר תקף וניתן לאכיפה, ולבקש צו שיחייב את המשיבים להעביר את הדירה. שופט בית המשפט המחוזי קבע כי התזכיר אינו הסכם מחייב ודחה את בקשת האכיפה, אך הורה למשיבים להשיב את הכספים ששולמו על ידי המערערים, צמודים למדד תשומות הבנייה ביום מסוים. שני הצדדים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי מדובר במזכר המשא ומתן בלבד ולא בהסכם סופי. לשון התזכיר תמכה בפרשנות זו, וציינה כי נדרש משא ומתן נוסף על יתרת התשלומים. עוד קבע בית המשפט כי כוונת הצדדים הייתה להסכים על הסדר תשלומים ספציפי, והיעדר הסכם כזה גרם לכך שהחוק לא יכול היה למלא פער זה. בנוסף, דחה בית המשפט העליון את טענת המערערים בדבר חישוב הפרשי ההצמדה למדד תשומות הבנייה. בית המשפט הסביר כי המערערים לא סיפקו את המסמכים הדרושים בתיק המוצגים שלהם, כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, דבר שאינו מאפשר לקבוע במדויק את הסכומים המדוברים. לפיכך קבע השופט כי יש לדחות את הערעור, ובכך אישר את החלטת בית המשפט המחוזי. המשיבים חויבו בהוצאותיהם, והמערערים חויבו לשלם סכום קצוב, לרבות מע"מ, בתוספת ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין.